עו"ד רון לביא ואח' נ' מדינת ישראל-הנהלת בתי המשפט - פסקדין

החלטה

1.בפני בקשת המדינה להפנות לכב' השופט מנחם קליין שהיה מאמנם של התובעים שאלות בנושא תביעתם של התובעים נגד הנהלת בתי המשפט.

2.הבקשה מנומקת בכך כי מתצהיריהם של התובעים עולה הטענה כי היקף שעות עבודתם מקורו בדרישה שהוצגה להם מצד כב' השופט קליין ושלמעשה העמידה אותם בפני מצב בו לא יכלו לסרב לדרישות כלפיהם, עד כדי חשש מפיטורים ומביצועה של עבירת משמעת.

3.המדינה מבקשת להפנות את כב' השופט קליין את השאלות הבאות:

א.התייחסותו לטענת התובעים לפיהם נדרשו על ידיו לעבוד שעות נוספות מרובות החורגות ממסגרת העסקתם.

ב.התייחסותו לטענות התובעים לפיהם אילו היו מסרבים לעבוד בשעות נוספות היו מפוטרים, או מצטיירים כמי שעברו עבירת משמעת.

4.התובעים מתנגדים לבקשה וטוענים כי הגנת המדינה התבססה על הטענה שחתימת השופט על דוחות הנוכחות שלהם אינה מהווה חתימה של האורגן המוסמך ועל כן התובעים אינם זכאים לתשלום בגין שעות נוספות.

5.התובעים סבורים כי בעצם הגשת בקשה זו גילתה הנתבעת דעתה שחתימת כב' השופט קליין על דוחות הנוכחות שלהם אכן מהווה אישור הגורם המוסמך שאם לא כן, לא הייתה מבקשת את גרסתו.

6.מסקנתם של התובעים היא כי –

"בפני בית המשפט הנכבד מונחת אקסיומה ולפיה אין מחלוקת שכב' השופט מנחם קליין שימש כאורגן המוסמך לעניין אישור שעות העבודה הנוספות בהן הועסקו התובעים. ואין לתובעים אלא לברך על כך שהנתבעת השכילה לסגת מעמדתה הראשונית שדחתה את טענת התובעים לעניין זה". (ההדגשה במקור – מ.ש)

7.כן טוענים התובעים כי הבקשה מצביעה על חוסר תום לב של הנתבעת, אשר מנסה ליצור לעצמה מקצה שיפורים לאחר חקירתם הנגדית של התובעים, וכן כי הבקשה מוגשת בניגוד להלכת חגי.

8.לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התגובה סבור אני כי יש לדחותה.

בעניין מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט נ' אושרת ארפי ואח' (ע"ע 508/08) קבע בית הדין הארצי כי:

"26.כפי העולה מחומר הראיות, נהגה המדינה בכל הנוגע לאישור שעות נוספות למתמחים לפי הוראות התקשי"ר בעניין תשלום שעות נוספות (פרק 27.2 לתקשי"ר). לפי האמור באותו פרק, האחראי – היינו הגורם המנהלי – הוא בעל הסמכות לאשר עבודה בשעות נוספות. כל אישור להעסקה בשעות נוספות מותנה, בכך שקיים לכך כיסוי במסגרת התקציב המאושר על פי חוק התקציב (נסמן 27.221). עיננו הרואות, הסמכות לאשר ביצוען של שעות נוספות מוקנה לאחראי. יוטעם, כי נסמל 05.131 לתקשי"ר קובע כי: "לא יתחייבו הממונים על עובדים ולא יבטיחו דבר בקשר לנושאים הנתונים ... לסמכות ה אחראי".

עוד נקבע בתקשי"ר, כי התחייבות כאמור הינה נטולת תוקף.

27.התמונה המצטיירת מההליך שלפנינו היא, כי על אף שלא התקבל אישור הגורם המוסמך – האחראי – לביצוע השעות הנוספות, עבדו המתמחים בפועל שעות נוספות מעבר למכסה שאושרה להם. סבורים אנו, כי גם אם היו השופטים – הממונים מודעים לביצוע העבודה הנוספת, אין במודעות כדי לחייב את המדינה בתשלום שעות נוספות, שעה שכאמור לא ניתן אישור לכך על ידי הגורם המוסמך. יש לזכור, כי המדינה אינה פועלת בחלל ריק, אלא במסגרת תקציבית מוגדרת שנתחמה מראש. המדינה קבעה את הקצאת השעות הנוספות למשיבים והקצאה זו מהווה חלק מן האיזונים שבן צרכיה המקצועיים של המערכת לבין המסגרת התקציבית שבה היא פועל. לא מצאנו, כי נפל פגם בדרך פעולתה זו של המדינה".

9. כזכור טענת המדינה בסעיף 25.3 לכתב ההגנה היא כי "חתימת המאמן על גבי דו"ח נוכחות, הגם שהמאמן הינו הממונה הישיר מבחינה מקצועית על המתמחה איננה מהווה אישור לעבודה בהיקף החורג ממסגרת ההעסקה ממילא איננה יכולה לחייב את המדינה לשלם לעובדיה מעבר למוסכם בינה לבינם".

10.גם מר דוד סלומון, המצהיר מטעם המדינה, חוזר על הדברים בסעיף 24 לתצהירו ומדגיש כי הגורם היחיד לאשר שעות נוספות הוא המזכיר הראשי או מי שאושר על ידיו בהקשר זה.

11.יצוין כי התובע 1 עו"ד רון לביא, מפרט בסעיפים 30 עד 33 לתצהירו כי ניהל שיג ושיח עם הנהלת בתי המשפט, ועם המזכיר הראשי מר סלומון בנושא השעות הנוספות הנדרשות על ידיו, ובין היתר הוא מפנה למכתבים שקיבל ממר סלומון עצמו כמי שאישר לו את השעות הנוספות.

12.הגם שאין בדברים אלו כדי להכריע בסוגיה המהותית לכאן או לכאן, אין ספק שהמדינה לא שינתה את טעמה מהטענה כי כב' השופט קליין לא היה מוסמך לאשר תשלום עבור שעות נוספות וכי אישורו על גבי דוחות הנוכחות של התובעים אינו אלא אסמכתא למספר השעות שבוצעו על ידיהם במסגרת התמחותם.